כל לימוד קבלה מצריך לימוד פנימי וקישורו אלינו לחיי היום יום – מה אני יכול להבין מכל מושג קבלי כזה? לפני שבורא עולם יצר את המציאות כולה, הכל היה מלא אור אין סוף ואח"כ עשה צמצום.
על פי הקבלה היו שני סוגים של צמצום:
צמצום ראשון – צמצום לכיוון נקודת מרכז ואז נשאר חלל ריק ונקודה מרכזית מלאה באור מרוכז מאוד.
צמצום שני – הנקודה המרכזית הזאת התפוצצה והתפשטה לצדדים ובדרכה יצרה כלים (גבול) לחמישה עולמות עתידיים – מימד שיכול להכיל את האור של העולמות העתידיים:
עולם העשייה
עולם היצירה
עולם הבריאה
עולם אצילות
עולם אדם קדמון
סדר הבריאה היה מעולם אדם קדמון – ראשון ועד עולם העשייה – אחרון.
הצמצום - עולם חסר מבורא שלם
עניין הצמצום עונה על השאלה איך יצא עולם חסר מבורא שלם. ע"י שהבורא צמצם את שלמותו, נוצרה מציאות חסרה. לפני שצמצם היה הוא ממלא את הכל בשלמות ולא היה מקום לשום מציאות נוספת. הצמצום יצר מציאות של רצון אינסופי, המוגבל לבריאת עולמות מוגבלים ע"י התכלית של גילוי ייחודו. בורא העולם שהוא רצון אין סופי יצר מציאות סופית הוא צמצם וביטל את המציאות האין סופית יצר עולמות מוגבלים ותכלית הבריאה הזאת – גילוי יחודו.
גילוי יחודו פירושו שכל העולם ידע שהוא המנהיג, היחיד והמיוחד, למרות הרוע בעולם אנחנו נבין שהכל לטובה. זה התהליך שהאנושות צריכה לעבור עד שהיא תכיר בבורא עולם. כל המוגבלות נוצרה מתוך האינסופיות שלו. עד הצמצום מילאה האינסופיות את הכל. הצמצום הסיר את האינסופיות, "הגביל" אותה עד שנוצר כביכול מקום בו אין אינסופיות, מקום הפנוי ממנה. במקום הפנוי, בחלל שנוצר התהוותה מציאות של גבול (שלגבי הבלי גבול היא כבר מציאות של רע, של חסרון). נימצא שהצמצום עצמו הוא כבר שורש הרע! במקום שהתפנה ע"י הצמצום האציל הבורא את העולמות הגבוליים הבלתי שלמים. כאשר דבר אינו שלם הוא בבחינת רע יחסית לדבר השלם. אא"ס הוא מושלם, ולכן כל דבר שהוא פחות ממנו הוא נחשב רע יחסית אליו. המציאות של הצמצום יצרה אפשרות של רוע בעולם.
נשאלת השאלה למה נוצר הרוע?
את מהות הצמצום אין ביכולת שום בר שכל להשיג כמו שאין יכולת שום נברא להשיג את בוראו, אבל יש משלים המקרבים אל שכלנו את עניין הצמצום:
1. רב חכם בכל החכמות המלמד את תלמידו הצעיר, חייב לצמצם את ידיעותיו ואת כוחו האינטלקטואלי כדי להתקרב לשכל הצעיר ולתקשר עמו, אחרת לא יבין התלמיד דבר. ידיעות הרב והשכלתו לא נחסרו ולא נפגמו כתוצאת צמצום השפע שהעניק בהגבלה לתלמידו. אדרבה, נתגלה שיש לרב כח מיוחד גם להגביל את רוחב ידיעותיו ואת עומק השגתו.
2. יש ביד כח רב שרק חלקו מופעל בזמן הכתיבה ביד. לעומת זה כשצריך להכות בפטיש מופעל כח רב יותר אך עדיין חלקי. צמצום הכח בכתיבה אינו חסרון בכח היד, שהרי כשצריך להכות בפטיש מופעל כח רב יותר.
3. כשזורקים חפץ לים, נתהווה "חור" בים. המים לא נחסרו הם רק נסתלקו לצידי החור, נערמו שם כגלים, ובאמצע נתהווה מקום פנוי ממים. הרצון הצטמצם, אך לא הסתלק. נשתדל עתה לסכם את שלמדנו תוך כדי העמקה בנושא, הרחבתו והורדתו למונחים מובנים במושגינו.
למדנו שיש להבחין בין מה שה' יכול לבין מה שהוא רוצה. יכולתו בלתי מוגבלת ולכן נקראת "אין סוף", ובה אין לנו השגה. מה שנגלה לנו הוא רק הרצון המוגבל שה' מעצמו הגביל את יכולתו הבלתי מוגבלת וצמצמה כדי לבצע את מטרתו, את בריאת העולם. מה שהתגלה אלינו זאת היכולת הגבולית שלו (הספירות).
הספירות הם היכולת המוגבלת של בורא עולם על מנת להנהיג את העולם, אבל היכולת שלו היא אין סופית. לשם השגת מטרה זו אין לו צורך להפעיל ולהראות את כל מה שהוא יכול אלא רק מעט מן המעט הנחוץ לבריאת עולם מוגבל. עתה מובן שבדברי האר"י שאור אין סוף צמצם את עצמו, אין הכוונה חלילה כאילו סולקה עצמות האין סוף בפעולת הבריאה, כאילו נעלם האור הבלתי מוגבל, כל היכולת, ובמקומם בא כאילו משהו חדש.
הכוונה היא שהצמצום נעשה בתוך הרצון עצמו, ה' לא הפעיל את כל "כוחו", את כל מה שהוא יכול אלא גילה רק מעט מכוחו ויכולתו. זו הכוונה צמצם את יכולתו וגילה רק מעט ממנה, צמצם את הרצון הפשוט הכולל בזה שגילה ממנו רק את חלקו הזעיר. הקב"ה לא השתנה במהות שלו, אלא צמצם חלק מכוחו (מלכות דאין סוף) ואיתו ברא את העולמות. מה שהתגלה הוא הרצון המוגבל שהוא חלק מהרצון הבלתי מוגבל. מכאן מתחייב שהרצון המוגבל שנתגלה ע"י הצמצום היה כלול ברצון הקודם כחלק ממנו, ועכשיו כשצמצם את רובו והעלים את כל יכולתו השאיר רק חלק קטן מרצון זה, חלק מוגבל שאותו לא צמצם, לא הסתיר. לכן רק חלק זה נתגלה לנו.
עתה ברור:
א. הצמצום לא פעל שום שינוי חלילה בא"ס. הוא עצמו נשאר אחרי הצמצום כפי שהיה לפניו. אלא שרובו, שהיה נסתר גם קודם נשאר עלום גם אחרי ההתגלות, ורק חלקו הקטן שהיה מקודם חבוי, נתגלה. השינוי הוא בכך שמשהו נתגלה, ורק מעט ממש, אבל הגילוי אינו יוצר או משנה דבר במקור. זאת הנחה ראשונה וחשובה. השינוי הוא בזה שהוא הגביל חלק קטן ממנו וגילה אותו. ממשהו נשגב ובלתי ניתן להשגה לפני בריאת העולם, ע"י הצמצום הפך למשהו נגלה למשהו שניתן להשיגו בהשגות.
ב. הגילוי יצר חידוש רק כלפינו, רק אנו לא ראינו ולא ידענו מקודם מאומה, ועתה ניתן גם לנו לדעת על החלק הקטן שנתגלה. הוא אשר דברנו לעיל על ההבדל הגדול בין "מצד עצמו", הנושא כמות שהוא שלא נשתנה חלילה מאומה, לבין "מצידנו", צד המקבלים, לנו נתחדש דבר. החידוש אינו אצלו, הוא היה, הווה ויהיה, החידוש אצלנו שעכשיו אנו יכולים להשיגו.
כך מובן גם שהביטוי "נעשה מקום פנוי וחלל" אינו מתכוון חלילה לפעולה, להוויה, ליצירת מציאות חדשה, וכמובן אין הכוונה גם למקום פיזי, אלא לומר שהצמצום יצר דבר שלנו הוא חדש, אלינו נתגלה רצון מוגבל. ע"י כיסוי היכולת הבלתי מוגבלת והגבלתה, נהייתה מציאות אפשרות של גבול והגבלה. הגבלה זו מאפשרת לנו, המוגבלים, קיום, כי במציאות שיש רק אינסוף ואין גבול אין למוגבלים כמונו "מקום"= קיום = עמידה. המציאות קודם הצמצום היה הכל בלתי נתפס והיה חבוי, ועכשיו נוצר אפשרות של גבול (עולמות) הנתינים להבנה וליצירת בני אדם.
מתוך קורס קבלה מאת הרב אליהו עזרד
הרב עזרד עסק בחקר שיטות הריפוי השונות במשך שנים, ולאחר שנות מחקר רבות יישם את תוצאות המחקר על מטופלים רבים. התוצאות היו מדהימות. לאור הצלחת השיטה, החליט הרב לייסד מכללה שבה ניתן יהיה ללמוד את הידע הרב שהצטבר במרוצת הדורות בנושא הרפואה היהודית.
ניתן לומר כי רוב השיטות ההוליסטיות לריפוי קיימות מזה שנים רבות במקורות יהודיים: שיטות כמו הילינג קבלי, ריפוי באמצעות סמלים קבליים, ריפוי בצבעים ובצלילים, ראיית הילות, דמיון מודרך, ריפוי מדיטטיבי, ריפוי על-ידי שחזור גלגולים ועוד. בנוסף לכל אלה, פיתח הרב עזרד שיאצו קבלי וטאי-צ'י קבלי.